לאחרונה סקר של חברת קומסקור מצא כי מודעות ממוקדות העוקבות אחרי הגולשים מאתר לאתר העלו את החשיפה למותג מבחינת נפח חיפוש בכ– 1046% בחודש העוקב. לעומת זאת, פרסום ממוקד קהל יעד היה אפקטיבי הרבה פחות (514%). שיטות פרסום קלאסיות כמו פרסום באתרים גדולים היו אפקטיביות אפילו פחות (שלושת העמודות הימניות).
כיום מרבית רשתות הדיספליי (כגון אדוורדס) משתמשות בעוגיות על מנת לעקוב אחר הגולשים. לפי הסקר, נראה כי יש למפרסמים סיבה טובה להגיע להבנות עם המחוקקים על מנת שיוכלו להמשיך ולהציג מודעות העוקבות אחר הגולשים, גם תחת מגבלות מסוימות. החוק האירופאי שיכנס לתוקף במאי, מחייב מפורשות שהגולשים יוכלו להסיר את המעקב אחריהם ומספר איגודים מקצועיים ביבשת כבר הלכו צעד אחד קדימה והציגו אייקון אחיד המיועד להתריע על מודעות האוספות מידע על הגולשים.
בארה”ב המצב דומה, אך שם הרגולציה חזקה יותר. חברות שכבר נכנסו לנישה, מציעות הטמעה של לוגו מיוחד המעיד על איסוף מידע (כמו שדורשת היוזמה האירופאית), אך יותר חשוב מכך, ציון אחוזי הגולשים שהחליטו שדרשו לבטל את המעקב אחריהם.
בישראל אין כרגע חוקים העוסקים ספציפית בפרטיות הגולשים. ביוני 2010 פורסם כי ח”כ זבולון אורלב יוזם הצעת חוק שתחייב אתרים לחשוף פרטי גולשים משמיצים, לא בדיוק הדרך הכי טובה לשמור על הפרטיות שלהם. בכנסת ה-17 עבר בקריאה טרומית ולאחר מכן הוקפא חוק הפוך, “חוק הטוקבקים”. החוק דרש שאתרים עם קהל גולשים גדול במיוחד, יישאו באחריות פלילית לגבי תכנים אותם מפרסמים טוקבקים. סביר להניח שגם אם החוק היה עובר, היה קשה מאוד למצוא מדד אחיד שיוכל למדוד את נפח התעבורה “האובייקטיבי” בהם.
